שלושה משחקים שלוש תבוסות, הפתעה אחת גדולה, ולילה שבו הפציעות שיחקו תפקיד, גודל הגוף שיחק תפקיד ואף יותר מכך גודל הלב.

כשצפיתי בבוזר ונואה טוחנים את הקו הקידמי של של ההיט, לא יכולתי שלא להיזכר במערכון הנפלא של אריק איינשטיין ומוני מושנוב שהוזכר לא מעט בשבועיים האחרונים:

"תראי, זה פאוור פורוורד, זה סיקס-סוון. הוא לא יכול שומרת על סנטר שהוא סבן-וואן, טו הנדרד אנד פיפטי פאונדס. הוא גדולה, הוא חזקה"

ברוקלין נטס (14-5) 83 – ניו יורק ניקס (13-4) 113:

במשפט: הניקס שיחקו על הכבוד אחרי ההשפלה מכרמלו ומהתקשורת, לברוקלין לא נשאר כבוד.

כשברניאני הטביע על הראש הנטס, והוסיף עוד סל ועבירה בשפגאט, וכרמלו אנת'וני צלף מכל טווח, ואמארה סטודמייר המושמץ נתן גג ענק על ג'ו ג'ונסון, הניקס הובילו בהפרש דו ספרתי לאורך רוב הרבע הראשון, והיה ברור שזה הערב שלהם.

במחצית השנייה היה זה שומפארט עם 5 מ-7 מהשלוש שהתחמם ושמר את הניקס במרחק בטוח לאורך כל הדרך.

שישה שחקנים הופיעו עם מספר נקודות דו ספרתי עבור הניקס, אמארה וטימי האורדוואי הבן מהפסל, הרצון של כרמלו בלט לא רק עם 19 נקודות באחוזים מעולים (8 מ-12 מהשדה) אלא גם ב-10 ריבאונדים, המוביל בקבוצתו.

הנטס נטולי פול פירס ודרון וויליאמס, לא סגרו את הקלעים של הניקס, לא נלחמו בהגנה ולא חסמו בהתקפה, וכך קל להיות מובסים 30 הפרש אפילו מול הניקס.

היחיד שהופיע בנטס היה ברוק לופס שמהווה נקודת אור בקבוצה האיומה הזאת עם 24 נקודות ו-9 ריבאונדים.

הניקס מנצחים ב-30 אחרי 9 הפסדים רצופים, ולראשונה העונה מנצחים יריבה מהבית שלהם (להזכירכם הבית האטלנטי האיום).

עם הניקס ימשיכו עם לחימה כמו הערב, הם עוד עשויים להשתחל למקום ה-8 במזרח החלש, ועל זה נאמר: be carefull with what you wish for.

ממפיס גריזליז (9-9) 81 – לוס אנג'לס קליפרס (7-13) 101:

תוצאה צפויה למדי, נכון שמדובר בקבוצות יחסית קרובות ברמתן בימים כתיקונם, ונכון שהמשחק נערך בטנסי, אבל הגריזליז בלי גאסול זה פשוט לא אותם דובים.

במחצית הראשון ממפיס עוד שמרו על ההובלה לאורך רוב הדרך עם יכולת מצויינת של קונלי ורנדולף עם 7 כל אחד ומשחק קבוצתי יפה של הגריזליז מול ההגנה המתקשה של הקליפרס. משחק נהדר של קונלי, קופוס ופונדקסטר לא הספיק לדובים בהמשך שסבלו ממשחק חלש להחריד של טיישון פרינס וג'ראד בייליס (2 מ-11 מהשדה ביחד).

ברבע השלישי הקליפרס העלו הילוך ויכולת מצויינת של פול ודיאנדרה ג'ורדן הובילה לריצה של 8-1, ומשם הקליפרס שהציגו הגנה חזקה במחצית השניה, והורידו את היריבה לראשונה העונה מתחת לרף ה-85 נקודות, המשיכו להגדיל את הפער עד הסיום.

הקליפרס נהנו מיכולת נהדרת של הספסל עם 15 לקרופורד וקוליסון ו-11 לג'יימסון, וכל זאת בארנס ורדיק. מי שלקחו את האחריות מ-3 היו ג'יימסון עם 3 מ-5 ובולוק עם 3 מ-3 והקליפרס ממשיכים להראות שיש להם מגוון של כלי נשק התקפיים, אם הקבוצה תצליח להפגין את האינטנסיביות ההגנתית שלה לאורך זמן הם בהחלט עשויים להתבסס במקום הרביעי במערב בו הם נמצאים כעת, בדרך לסידרת סיבוב ראשון מרתקת מול יוסטון ,דנבר או גולדן סטייט.

ממפיס ממשיכה להתרחק מהפלייאוף ובמערב התחרותי אין הרבה הזדמנויות לתקן למרות שאנחנו עדיין בשלב מוקדם של העונה הדובים מרוחקים כבר כמעט שני משחקים מהמקום ה-8.

ניצחון מספר 600 לדוק ריברס כמאמן, מזל טוב.

שיקאגו בולס (9-8) 107 – מיאמי היט (5-14) 87:

מה שבוודאי סומן כאחד מרגעי השיא של העונה בלוח המשדרים המקורי הפך למשחק בין הפייבוריטית לט'רי פיט, לבין קבוצה שנראתה בשבועות האחרונים שבורה לגמרי כתוצאה מפציעת הכוכב שלה ובספק רב לפלייאוף.

אי אפשר להפריז בתרומה של מסיבת העיתונאים של רוז בה הצהיר שהוא עשוי להספיק לחזור עד לפלייאוף. שימו לב לדירוגים במזרח, בו יש רק שתי קבוצות עם מאזן חיובי (!!!!) השתיים האלה הן אחת ליגה משל עצמן כרגע, אבל עם הניצחון הזה שיקאגו נמצאת כעת במקום ה-7 במזרח מרחק של חצי משחק בלבד מהמקום ה-3. אם הבולס יצליחו למצוא בעצמן את האנרגיות להגיע לפלייאוף ממקומות 3 עד 6, הם עשויים למצוא את עצמם שוב כקונטנדרים אם רוז אכן יחזור בריא לפלייאוף (סליחה נסחפתי).

לברון פתח את המשחק חזק ולקח את כל שיקאגו על הגב בדרך לסל ועבירה, וליתרון של מיאמי בדקות הראשונות אבל שם זה נגמר. למיאמי יש בעיית לב קשה בלי וייד ובעיה קשה מתחת לסלים כל עוד הפארסה של אודן לא מתקדמת לשום מקום.

הבולס שלטו באופן מוחלט מתחת לסלים, ג'ואקים נואה עם משחק מפלצתי של 17 נקודות ו-15 ריבאונדים, בוזר עם 27 נקודות ו-9 ריבאונדים וגם גיבסון ודנג עם 6 ו-5 ריבאונדים בהתאמה ניקו את הלוחות ולא השאירו להיט סיכוי אמיתי.

טוני סנל הפגין משחק אחראי, וקירק היינריך משחק כמחליפו של רוז בלי לנסות לעשות דברים שהוא לא יכול, ויש לא מעט דברים שהוא יכול לעשות.

ההיט בלי כריס אנדרסון פשוט נדרסו מתחת לסלים, ובלי וייד היה נראה שלקבוצה חסרה רוח לחימה, היחידים שתיפקדו היו לברון כמובן עם 21 ומייקל ביזלי שממשיך להיות ההפתעה החיובית של ההיט העונה עם 15 נקודות באחוזים טובים.

אם בעונה שעברה דובר רבות במהלך הריצה של ההיט על האופן החיובי שבו הם מתמודדים עם היעדרו של וייד, העונה מתחיל להתפתח סיפור שונה, ויהיה מעניין לראות כיצד ההיט יסתדרו בלי המנהיג שלהם, כמו גם איך הם מתכוונים לפתור את הבעיה שיש להם מתחת לסלים מול קבוצות עם קו קידמי מעובה כמו אינדיאנה, דטרויט או פורטלנד.

עוד שאלה שחייבת להישאל לגבי הבולס היא עד כמה יוכלו דנג בוזר ונואה למשוך בקצב של 35-45 דקות בממוצע למשחק, והאם פציעות לא ימשיכו להכביד על הבולס כל הדרך לפלייאוף.